"Памяти мужа моего д-ра Баруха Подольского".
Лидия Подольская
"לזכרו של בעלי ד"ר ברוך פודולסקי ז"ל"
לידיה פודולסקי.
ברוך פודולסקי נולד במוסקבה ב-1940.
הוריו - האב סמיון מויסייביץ' פודולסקי והאמא דורה בוריסובנה קוסטנוביץ' - הגיעו למוסקבה בשנות ה-30 מעיירות יהודיות: האם דורה בוריסובנה קוסטנוביץ' מבלארוס, אבא מאוקראינה. במוסקבה הלכו שניהם ללמוד (ביידיש וברוסית), ולאחר שקיבלו השכלה גבוהה, הפכו למורים. דורה רצתה ללמוד יידיש, השפה האהובה עליה מילדות, אבל "כוח הסובייטים" הפסיק ללמד עברית ודורה הפכה למורה לשפה הרוסית. סמיון סיים את לימודיו בפקולטה להיסטוריה של המכון הפדגוגי והיה מורה להיסטוריה. שניהם היו מורים לא רק במקצועם, אלא גם במקצועם. יחד עם זאת, שניהם שמרו על אהבתם לתרבות היהודית המולדת שלהם, לשפת היידיש, הלכו לתיאטרון היהודי GOSET, שבו שיחקו השחקנים היהודים המפוארים מיכואלס, זוסקין, קובנסקאיה ורבים אחרים. הם קראו ספרים יהודיים, אהבו שירה יהודית, שירים יהודיים. אבל שניהם האמינו באושר העתידי של האנושות - סוציאליזם.
סמיון ודורה התחתנו ב-1940.
בפברואר 1941 נולד בן. הם קראו לבנם לזכר אביה של דורה בורוח, מוקלט בוריס.
ביוני 1941 החלה המלחמה עם ברית המועצות. סמיון פודולסקי גויס לצבא האדום, נפצע מספר פעמים, ובשנת 1944 הפך לנכה. דורה לקחה משם עם תחילת המלחמה בן בן שנה באורסק. ב-1944 הם חזרו למוסקבה, וההורים שוב הפכו למורים בבתי ספר במוסקבה.
אלו היו שנים קשות ליהדות ברית המועצות. בינואר 1948 נהרג סולומון מיהולס; אחר כך חוסלו כל מוסדות התרבות היהודיים, כל חברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי נורו. הייתה רדיפה מגעילה בעיתונים. ב-12 באוגוסט 1952 נורו סופרים, אמנים ומשוררים יהודים רבים. ילדים בחצר ובבית הספר עוררו כל הזמן מריבות. דורה וסמיון הבינו שהכוח הורס את פרח העם היהודי. אבל הם לא יכלו ולא רצו לוותר על הלאום שלהם, על עמם.
משפחה פודולסקי - 6 אנשים: דורה, בוריה, סבתה, אמה ואחותה של דורה, גאריק, בנה של אחות שנפטרה ב-1943, גר בחדר אחד בדירה משותפת. בחדר השני גר שכן אנטישמי. דורה הראתה לבנה בוריה בן ה-4 את אותיות האלפבית הרוסי, הלטיני והעברי. העניין בשפות ובתסריטים הפך לשליט בחייו של בורי מאז ואילך. הוא מצא ספרי לימוד, דקדוקים, שיחונים בשפות שונות. בגיל ארבע עשרה למד בוריה אותיות גאורגיות וארמניות, בגיל חמש עשרה ניסה ללמוד סינית וקוריאנית. "נמשכתי מעצם המגוון של השפות, העולם הצבעוני שלהן עם כל העושר של צלילים, מילים, מבנים דקדוקיים". הוא אמר. אבל השפות העבריות היו המעניינות ביותר. אבי לימד אותי לקרוא בעברית, סיפר על פרקים מההיסטוריה היהודית, סיפורי מקרא, סיפר על מנהגים יהודיים.
ב-1957 הלך ברוך לראשונה לבית הכנסת, בחג שמחת תורה פגש את משפחתו של שגריר מדינת ישראל, סיפר על כך להוריו, והם ביקשו לעצמם עיתונים ישראלים ביידיש. מאז הכל התחיל. אמא, דורה קוסטנוביץ', כתבה על חיי היהודים בברית המועצות, וברוך מסר את מאמריה לשגרירות ישראל. באביב כבר עקבו אחריהם הק.ג.ב. ב-25 באפריל 1958 נעצרו בוריה והוריו. הם הואשמו ב"הפצת ספרות אנטי-סובייטית ותסיסה אנטי-סובייטית תוך שימוש בדעות קדומות לאומיות", למרות שלא היה שום דבר אנטי-סובייטי באותם עיתונים: הערות על החיים בישראל לא העסיקו את רוסיה. אבל בית המשפט הסובייטי גינה את כל המשפחה: ברוך קיבל 5 שנות מאסר, ואבא ואמא - 7 שנים כל אחד.
לסיכום, במחנות לאסירים פוליטיים של ברית המועצות, לאחר 12 שעות של עבודת פרך, ברוך, לאחר שהתיידד עם אסירים בני לאומים שונים, מלומד השפות שלהם: טורקמנית ליטאית, ערבית, אסטונית. בשנת 1963, לאחר שכיהן 5 שנים, מונה על ידי בית המשפט, ברוך פודולסקי עזב את המחנה, עבד שלוש שנים כמורה לגרמנית בבית ספר כפרי. ב-1966 התחתן עם לידה קמן. במרץ 1971 הוא ומשפחתו הורשו על ידי השלטונות הסובייטיים לצאת לישראל. מעטים היו האנשים שהתקשו להגיע לדרך לישראל... מאז מרץ 1971 התחילו החיים בעולם החופשי!
לידה הלכה לעבוד בבית חרושת למטוסים, וברוך נכנס לשנה הראשונה באוניברסיטה.
באוניברסיטת תל אביב, ברוך פודולסקי הגן על תארים א', ב' ו-3, לימד קורסים "שפות העולם", "תולדות הכתיבה", "לקסיקוגרפיה", כתב מאמרים: מדעי באנגלית ובעברית, פופולרי - ברוסית ; חיבר מילון עברי-אמהרי; השתתף בהכנת ההדרכה של "עברית חיה", ב-1985 כתב את "הדקדוק המעשי של השפה העברית", ב-1988 ערך את המילון העברי-רוסי "2000+", ולאחר מכן את "מילון העל". בשנת 1993 מילון אמהרית "2000+", ערך את המילון העברי-רוסי והרוסי-עברי, שיצא לאור בשני כרכים ב-1992. כל ספריו ומאמריו נקראו לחורים, הועתקו והופצו בכל הדרכים האפשריות.
ברוך בחר את דרכו במדע, והקדיש את רוב זמנו ומאמציו ליצירת מילונים עבריים, תוך יישומו ידע רחב ויכולות טבעיות. הוא עשה דבר שאין דומה לו לפי החשיבות, התרומה לפיתוח וארגון בישראל של דובר רוסית גדול, וכן קהילות אתיופיות. הוא תרם תרומה עצומה לתהליכי הוראת הבלשנות באוניברסיטה, היה מורה אהוב ומוערך. "במשך 40 שנה לא היה לו אח ורע ברוחב השפה אופקים, באהבה ובעניין עמוק בעולם הבלשנות ובשפות עצמן. הוא ידע שפות רבות, היה בלשן מרובע", אמר פרופסור גולדנברג.
משנת 1973 שירת ברוך בצבא ההגנה לישראל - בסיני, על הגבול עם ירדן, בלבנון. ב-19 בנובמבר 1974 נבחר ברוך פודולסקי לאיש השנה על תרומתו למדע ולחינוך בישראל. ראש העיר חולון בשנת 1974 העניק לברוך פודולסקי את תואר הכבוד "יקיר עיר חולון" - "אהוב בעיר". חולון".
בספטמבר 1992, ברוך פודולסקי, בהזמנת אוניברסיטת מוסקבה, טס למוסקבה לחודש אחד, שם לימד קורס יומי בדקדוק עברי. אבל כל צעד שעשה במוסקבה היה במעקב של "זנבות" מהק.ג.ב (כיום ה-FSB). בנובמבר 1992 חזר הביתה לישראל.
בשנים 1992-93 אלפי אנשים בישראל למדו עברית. ברוך פודולסקי ערך עבורם התייעצויות על השפה העברית ברדיו, ענה על שאלות מהקהל. הם הקליטו את התייעצויות הרדיו שלו במכשירי הקלטה, הקלטת הקול שימשה בסיס ליצירת ספרי לימוד חדשים. מילון IRIS החדש - "מילון עברי-רוסי-עברי" בן 50 אלף מילים, שפותח על ידו והוכן לפרסום, יצא לאור בתל אביב בשנת 2007 וזכה לקול רעש של יהודים דוברי רוסית הפזורים בכל העולם. בתכנית היה לברוך דקדוק עברי מלא, ספר לימוד בתולדות הכתיבה, מילון אמהרית-עברית, מילון יידיש-רוסי, ספר לימוד לקורס "עולם השפות והשפות של עולם." אבל באוקטובר 2010 הוא חלה. בפברואר 2011 נפטר ברוך פודולסקי.
מידע נוסף ניתן למצוא בכתובת:
ברוך פולולסקי בקצר
ברוך פולולסקי, בלשן בחסד עליון, לוחם ציוני מורה ומרצה אהוב, ידען בשרות לשונות וכתבים
1940 במוסקבה. הוריו – אבא שמען פודולסקי, אימה דורה קוסטנוביץ' –היו מורים בתיכון. הם היו מרים בחסד עליון, אהבו גגה רוסית, גג שפת האם יידיש, רצו לכל הצגות ביידיש שהופיעו במוסקבה. בפברואר 1940 נולד להם בן. הם נתנו לבנם שם ברוך.
ביוני 1941 התחילה מלחמה עע גרמניה, שמעון הלך לצבא האדום כחייל טוראי, נפצע מספר פעמים, בשנת 1944 חזר למשפחתו צולע והמשיך ללמד בבית ספר תיכון. 1941 אונסה לעיר אורסק. 1944. דורה ושמעון חזרו ללמד בתיכון. שנות 1947-1953 היו קשים לכל היהודים בברה"מ. בינואר 1948 נהרג סולומון מיכואלס, אחר כך נסגרו כל המוסדות היהודים, הרבה יהודים ידועים הוצאו להורג. השלטון הסובייטי השתדל להשמיד את המבחר של העם היהודי.
משפחת פודולסקי . דורה לימדה את בנה בוריס הקטן באותיות רוסיות , עבריות ולטיניות, אחר כך הוא התחיל לקראו עיתונים בשפות שונות: ארמנית, גרוזינית ועד .. בגיל 14 ברוך כבר הבין, ששפות רובם ככולם מה שהוא רוצה להבין, להשבות, לנתח ולבדוק. .
בשנת 1957, ממש במקרה, נכנס ברוך לבית הכנסת שברחוב ארחיפוב במוסקבה ותחיל לדבר ותחיל לדבר עע אנשי שגרירות ישראלית. . אימו דורה כתבה מאמר ביידיש על מצבם של יהודי ברה"מ. השגרירות כדי שיפרסמו אותו בחו"ל אבל אנשי KGB כבר הלכו בעיקבותיו ביום 25.04.1958 ברוך ושני הוריו נעצרו בית משפט האשים אותם בהפצה של "ספרות אנטיסובייטית" למרות שלא היה שם אף מילה אנטיסובייטית:... כתבות בעיתון. לא נגעו לעינייני ברה"מ אלא יפרו על חיי יהודים בישראל. ברוך נדון ל -5 שנות כליאה וההורים שלו - ל-7 שנים.
בחנות מרכז מהם של ברה"מ אחרי 12 שעות עבודה ברוך התיידד עם אסירים אומות שונות והשתדלות ללמוד שפות שונות: טורקית, ליטאית, ערבית ועוד בשנת 1963 הוא מסיים את 5 שנות מאסר והגיע לעירה ליד מוסקבה, 3 שנים כמורה לגרמנית. בבית ספר כפרי. בשנת 1966 ברוך התחתן עם לידיה קאמן. במרץ 1971
1971 הם התחילו את חייהם בעולם החופשי. לידיה התחילה לעבוד במפעל כמהנדסת
פונטיקה. ............................................................................................... : BA, MA, דוקטורת. יחד הוא העביר הרצאות לקורסים גדולים וחשובים כמו תולדות הכתב, שפות העולם, המבנה הקולי של שפות וכדומה. הוא כתב מאמרים מדעים.
המשתתפים האלה ברוך פודולסקי בהכנת ספר לימוד ברית לדוברי רוסית, בשנת 1985 תב ספר "דקדוק מעשי לשפה העברית" לדוברי רוסית "לדוברי רוסית, בשנת 1988 - מילון אמהרית-עברית בשנת 1999 סופר- מילון עברית-רוסית-אנגלית, "מילון אמהרית-עברית 2000+".
בשנת 1992 ב-2 כרכים.. כל הספרים ברוסיה בין יהודים דוברי רוסית.
בספטמבר 1992 בהזמנה לאוניברסיטת מולסקי ברוך פודולסקי טס למוסקבה לחודש אחד בלבד כדי להעביר קורס לדקדוק עברית.
אבל "זנבי" ה-KGB הלכו אחריו בכל צעדו. . . . . . . . . . . יעוץ של ברוך פולולסקי REKA ברדיו REKA הוא עבד על המילון החדש. זאת הייתה עבודה קשה ומאומצת. אחדים ממאזיני של רדיו REKA של ספר לימוד חדש.
2007 וזכה גם הוא בהצלחה רבה.
2010 הוא חלה במחלף בפברואר 2011 הוא מת.
יהיה זכר ברוך. אמן.
לידיה פולולסקי.
2022 © לידיה פודולסקי